מנהלים שלא נותנים משוב, ממה אתם נמנעים?
אחד האתגרים הקבועים שנתקלתי בהם בארגונים היה לשחרר מנהלים מהפחד לתת פידבק. הבוקר עלו בי מילים חדשות לנושא הזה שזולג כל כך לכל תחומי החיים ומעבר לגבולות המשרד.
אז הנה כמה סיבות להשתחרר מהפחד לתת פידבק לעובדים שלכם (או בעברית, משוב):
1. אולי הסיבה הכי ברורה מאליה - כשאתם לא נותנים פידבק, אתם מונעים מהצד השני את האפשרות לעשות רפלקציה על מה שדרוש להם כדי להיות טובים יותר. כיוון שעיניהם נשואות אליכם לפידבק שיעזור להם להתפתח, זה לא רק לא הוגן, אלא גם יבוא לידי ביטוי בתסכול של שני הצדדים מעמידה במקום, מתגמול שככל הנראה לא יספק את הצד השני, ואולי לבסוף, בעזיבה צורמת שלהם. גם כשאתם חושבים ש״העובד הגיע לתקרת היכולת שלו״, זה עדיין בתוקף.
2. כשאתם לא נותנים פידבק, אתם מחביאים את המסרים הכי אותנטיים שלכם, ומהווים בלא יודעין מודל להסתרה ולחוסר שקיפות. אלה מסוג הדברים שעובדים לא תמיד יודעים לתת להם שם, אבל הם מרגישים אותם היטב. אז שלא תתפלאו שהעובד, ביום מן הימים, עוזב למתחרים מבלי לתת לכם שיחה מקדימה אחת של חסד, או שנותן לכם כאילו חסד, רק למראית עין.
3. בהמשך ישיר לסעיף הקודם, המנעות ממתן פידבק היא במהותה המנעות מחוויה של רגשות שליליים כמו אכזבה או כעס. למרבה האירוניה, הדבר שממנו אנחנו מנסים להמנע בסוף רודף אחרינו. אז תזכרו ש: א. ישנם אלו שבאים לארגון עם מרשם לאכזבה, ומה שלא תעשו הם יהיו מאוכזבים, זה לא שלכם. ב. לפעמים אלה הם האובר-גיברס שנותנים את הנשמה ומצפים מעצמם וגם מאחרים למקסימום. הם הכי צריכים את האכפתיות שלכם. ב. התפקיד שלכם כמנהלים הוא להנהיג, לא להיות חביבי הקהל. ג. ככל שאתם דוחים את הפידבק, הוא הופך ליותר מסורבל עבורכם, ויותר קשה להכלה עבור הצד השני. ד. כשאתם נתקלים באכזבה, זו הזמנה עבורכם להיות אמפתיים, מבלי להסחף לתוך מערבולת הרגשות של הצד השני, ומבלי לנסות ללחוץ על מתג הכיבוי כדי שהרגשות הלא נוחים יעלמו מיד, מה שרק יעצים אותם.
4. תעצימו את החיובי והבעירו את האש תחת מה שאתם רוצים להעצים, זה ממילא החלק הכי חשוב בפידבק שלכם.
