משוואת הרגש והדרך לאהבה

סיפור קצר על איש שמדי יום חוזר הביתה וצועק על ילדיו.

מדי יום הוא מרגיש אומלל, אשם, אפילו דוחה.

״למה אני לא יכול להפסיק לעשות את זה?״ הוא שואל את עצמו, מדי יום.

אך מדי יום, הוא חוזר הביתה מהעבודה, והוא צועק.

״הם בטח כבר לא אוהבים את אבא שלהם, הם מפחדים ממני יותר מאשר אוהבים״, הוא אמר בעצב.

באיש הזה היה חלק אחד ש״צועק״, ולעומתו, חלק שאינו מעונייו להמשיך לעשות זאת. ביקשתי ממנו לפנות אל החלק שלו שצועק, ולשאול אותו על מה שהוא מבקש. זאת מתוך ידיעה שהצעקה היא תגובה רגשית, שמאחוריה עומדת כוונה חיובית.

״מה עובר לך בראש כשאתה צועק?״ ובגוף?

״אני רוצה שיפסיקו את ההתרוצצות והבלאגן. כשאני נכנס הביתה אני רוצה שקט!״. הוא עונה.

הוא מספר לי על מועקה כבדה בצורת ענן ובצבע אפרפר, שמתחילה בלב, עולה במעלה החזה, ומחרבת לו את הגרון כמו סופת חול.

״וכשתכנס הביתה ויהיה שקט, מה עוד יהיה״? שאלתי.

״הם ישימו לב שאבא שלהם נכנס. במקום לשחק ולריב על הטלפון ושלט הטלויזיה, הם יבואו לקבל את פני בחיבוק ונשיקה, יהיה נעים״. במשפט אחד הוא סיכם: ״אני ארגיש טוב עם עצמי״.

בדמיון מודרך, ביקשנו לתת לחלק ה״צועק״ את ההרגשה הטובה שהוא מבקש, ומלאנו אותו בקבלה ובחמלה עצמית. הענן האפור שבגרון הפך לתכלכל וקל משקל כנוצה. שוב שאלנו, מה עוד מבקש החלק הזה, שצועק של ילדיו, עכשיו שהוא מלא בקבלה עצמית?

״אהבה״, הוא מבקש. אהבה....

מתישהו במהלך חייו, הוא הרגיש שהיה צריך לצעוק כדי לזכות באהבה, מהוריו, אחיו או חבריו. כאדם בוגר התגובה הזו כבר אינה משרתת אותו, והוא בוחר להחליף אותה באחת חדשה.

לשיטה הפשוטה הזו שפיתחתי מתוך עבודה בקליניקה אני קוראת ״משוואת הרגש״, היא עושה סדר פנימי ברגשות ממש כמו קסם. משגילינו בעזרתה את ה״כוונה החיובית״ מאחורי המעשה ה״שלילי״, למדנו את טכניקת ה״השהייה״, בה אנחנו עוצרים ובוחנים אפשרויות תגובה חלופיות לתגובה הרגשית הרגילה והלא רצויה, ותירגלנו אותה.

״עכשיו שאתה יודע שכשאתה צועק, אתה בעצם מבקש אהבה, מה עוד אפשרי לך כשאתה חוזר הביתה? האם ישנן דרכים פרודקטיביות יותר לקבל אהבה?״, שאלתי אותו.

״כמובן״, הוא הסכים וחייך. ״לתת אותה״.


Recent Posts