top of page

5 צעדים לפיתוח חוסן רגשי אצל ילדים

מציאות חיינו מבקשת מאיתנו למצוא עוגנים של יציבות עבור ילדינו, לחזק אצלם את תחושת הבטחון והשייכות, ולצייד אותם בכלים רגשיים ובמיומנויות חברתיות שיעזרו להם להתמודד עם מצבים מאתגרים.


מטרת המאמר הזה היא לתת לכם, הקוראים, מספר טיפים שתוכלו ליישם עוד היום, כדי לפתח את החוסן הנפשי של הילדים שלכם, וגם את של עצמכם.


אז לפני הכל, בואו נגדיר מהו חוסן:


מקובל לחשוב על חוסן כעל היכולת לעמוד מול אתגרים, להסתגל למצבים שליליים, לשמור על איזון במצבים קשים ולהתאושש ממצבי מצוקה. כלומר שחוסן רגשי הוא לא רק יכולת העמידה מול קושי, אלא גם היכולת ללמוד ולהתחזק כתוצאה ממנו.


חוסן בנוי על מספר יכולות ליבה כשהבולטות שביניהן הן אופטימיות, יכולת פתרון בעיות, תחושת משמעות (שיש לי השפעה), חוללות עצמית (תחושת מסוגלות), ויסות רגשי (שליטה בדחפים), אמפתיה, וקרבה.


מחקרים שבחנו את ״מדד החוסן״ (AQ), הוכיחו כי אצל אנשים בעלי חוסן רגשי גבוה, החוסן משמש כמעין ״מקדם הגנה״ בפני מצוקה, מה שמגדיל את טווח אפשרויות התגובה שלהם במצבי תסכול, התמודדות עם עיכובים, לחץ חברתי, ועוד.



אז איך מפתחים חוסן נפשי אצל ילדים?



1. מקבלים את כל קשת הרגשות בבית:


יש חשיבות גדולה לתת מקום לכל קשת הרגשות, גם אלה שלנו כהורים, פחות ״נוח״ איתם, ואולי אנחנו גדלנו בבית שבו לא התאפשר לנו באמת להביע אותם. רגשות כמו כעס, בושה, שמחה, אשמה, קנאה, וסיפוק. רגשות שמנסים לכבות אותם - כוחם מתעצם, הם יוצאים מפרופורציה, והם מופנים החוצה או כלפי עצמינו בצורות שאינן מיטיבות.


ילדים נוטים לחוות רגשות מסוימים בהחבא - ולכן תפקידנו כהורים ללמד אותם, דרך דוגמה אישית, שלכל הרגשות יש מקום, לדבר על הרגשות שלנו, לקרוא להם בשמם, ולהראות להם שאין בהם בושה. נהפוך הוא.


2. מדגימים איך רגש מוביל לפעולה נכונה:


אפשר גם להניח לרגשות שלנו לכוון אותנו לפעולה הנכונה, ולדבר על זה כדי לתת דוגמה:


״הרגשתי עצובה, אז לקחתי קצת זמן לעצמי כדי להיות לבד עם המחשבות שלי, כשהרגשתי רגועה יותר קמתי להיות אתכם, מי רוצה לשחק טאקי?״


או -


״הרשתי מתוסכל כשהפרויקט בעבודה לא הצליח, אפילו עברה בי המחשבה שאני חסר תועלת לסביבה שלי, אבל אני יודע שזה לא נכון. החלטתי במקום זאת לעזור לעצמי להרגיש טוב יותר, לשחרר קצת מהפרויקט וללכת לעזור לחבר עם המשימות שלו, מה שגרם לי להרגיש יותר טוב״.


3. עושים אבחנות משותפות על המציאות:


במצבים יומיומיים, עזרו לילדים לעשות אבחנות בין מה שנמצא בשליטתם לבין מה שלא. כשאנחנו מקבלים את המציאות (אין הכוונה לפסיביות, אלא לקבלה של מה שאין לנו יכולת להשפיע עליו באותו הרגע, כמו הזמן שלוקח לחבר לענות לנו להודעה ששלחנו), אנחנו פנויים יותר לראות שתמיד יש לנו שליטה על עצמינו, על הפירוש שאנחנו נותנים למציאות, ולרגשות שלנו כתוצאה מכך.


4. אמפתיה שנותנת לגיטימציה לרגש:


״אני מבינה, זה באמת קשה / מרגיז / מתסכל / לא הוגן״. שימו לב - בלי ״אבל״! או - ״אבל אין לך מה להרגיש ככה״ - אלה אמירות שלוקחות לגיטימציה מהרגש.


אחר כך אפשר לשאול: ״ מה יעזור לך להרגיש יותר טוב״? / תגיד לי כשתהיה מוכן, אני כאן״.


5. חיבור לחוזקות וחזרה על חויות הצלחה:


חוללות עצמית (אמונה במסוגלות שלי לעשות דברים) נבנית על חוויות של הצלחה.

״תעבדו״ בלמצוא את החוזקות של הילד, וספרו לו איך הוא עשה, איך הוא התגבר, איך הוא עזר, הועיל, תרם מנקודת מבטו, סייע במניעה של משהו, צפה נכון משהו שעמד לקרות, הוביל יפה את המצב או את אחים שלו, הבחין בצורך של אדם אחר ופנה אליו, הצחיק, הוסיף הנאה או משמעות למצבים ביום יום.


ואז - תייצרו מצבים שיאפשרו להם לעשות זאת שוב, ותעודדו אותם לנסות ולהרחיב את מעגל ההשפעה שלהם.



לסיכום: הילדים שלכם לא צריכים אתכם מושלמים, הם צריכים אתכם אמיתיים, ואין כמו דוגמה אישית!



מוצאים את עצמכם מתקשים? השאירו פרטים ואחזור אליכם בנוגע לטיפול רגשי עבורכם.


 




פורסם לאחרונה

bottom of page