למה חשוב לקבל את כל הרגשות?
כל הרגשות, ללא יוצא מן הכלל, הם תמרורי דרך המכוונים אותנו בנתיב החיים.
אז למה יש רגשות ש״קל״ לנו להרגיש, בעוד שמרגשות אחרים אנחנו נמנעים?
מה קורה כשמתייחסים כאל חלק מהרגשות כאל ״לא לגיטימיים״, גם שלא במתכוון?
ולמה כדאי להמנע מביטויים כמו ״כשאת בוכה את לא יפה״, ו״בבית הזה לא כועסים״?
ראשית, בואו נבין למה רגשות חשובים כל כך לבריאות ולחוסן הרגשי שלנו ושל הילדים שלנו:
מקורם של רגשות במערכת העצבים. הם מצביעים על מה שחשוב לנו, ועוזרים לנו לזהות את הצרכים והרצונות שלנו. לרגשות מתלווה עוררות פיזיולוגית (תחושות ושינויים גופניים), זה נתון חשוב שמשחק תפקיד מרכזי בויסות רגשי.
רגשות מניעים אותנו לפעולה בנתיב של מילוי צרכים בסיסיים, השגת בטחון, והשרדות. המילה רגש באנגלית ובשפות נוספות רומזת על כך, בתוך - Emotion (רגש) יש motion (תנועה).
כל הרגשות מוסיפים משמעות והנאה לחוויות החיים, ומשחקים תפקיד חשוב בהתפתחות החשיבה והמודעות העצמית.
מכאן שטבעם של רגשות הוא להיחוות במלואם. התעלמות, הדחקה של רגשות, או חוסר הבנה שלהם, תקטין את היכולת שלנו להינות מחיים מספקים, משגשוש, וממערכות יחסים אישיות וחברתיות.
כעת נעשה הבחנה בין שני סוגים של רגשות - ראשוניים ומשניים:
רגשות ראשוניים הם רגשות בסיסיים שכולנו מסוגלים להם מרגע לידתנו. הם נחשבים מכריעים להישרדותנו, מולדים ואוניברסליים באופן שבו הם באים לידי ביטוי בתחושות ובהתנהגות.
הרגשות האלה הם: שמחה, עצב, כעס, פחד, הפתעה וגועל.
כמו כל רגש, הם עשויים לבוא לידי ביטוי באופן בריא ומסתגל, וגם להפך.
רגשות משניים, לעומת זאת, הם רגשות שנלמדים דרך הקשר עם הסביבה, המשפחה והחברה בה אנו חיים. אלה רגשות מורכבים כמו מבוכה, בושה, גאווה, אשמה, וקנאה. הם משמשים כמסכה המונחת מעל לרגש ראשוני ומסווה אותו, כאשר את הרגש הראשוני לא קל לנו להכיל ולהכיר.
ההבחנה בין רגשות ראשוניים ומשניים עשויה להיות חמקמקה, הנה כמה דוגמאות:
אדם שגדל בבית שבו ״אסור״ היה להביע עצב כך שכל הבעה של עצב מצידו קיבלה תגובות של ביטול, התעלמות או זעף מההורים, סביר שיסגל לעצמו רגש משני כביטוי מותנה חברתית, מבלי להיות עצוב, לכאורה. כתוצאה, הוא עשוי להרגיש ״בנוח״ יותר עם להביע נזקקות, תלותיות, להיראות ביקורתי, להטיל ספק, ולקטר לעתים תכופות, מה שיסב לו קשיים בהמשך החיים.
בושה שלא ניתן לה מקום, עשויה להתכסות בכעס, בעוינות, או בזילזול באחרים - אם אני מתביישת ולא נוח לי עם הרגש הזה, אני משליכה אותו על אחרים בצורה הזו.
פחד מכישלון עלול להופיע כטינה ולהתבטא בדחיינות.
כעס שלמדנו להתבייש בו, עשוי להתבטא בהתנהגות הרסנית
בוז שלא ניתן לו מקום עשוי להיות מופנה כלפי העצמי
פחדים ש״נתקעו״ מבלי שניתן להם ביטוי, עשויים לבוא לידי ביטוי כחרדה או כנטייה לריצוי.
פגיעות שנתפסת כמביכה, תתבטא בביישנות, סגירות ואף התנתקות מיחסים אינטימיים.
שימו לב שכעס נתפס לפעמים כרגש ראשוני ולפעמים כמשני. אנשים ״כעסנים״ לרב נותנים ביטוי לכעס במקומו של רגש אחר - כעס במקום פגיעות, כעס במקום בושה, כעס במקום חוסר בטחון.
במילים אחרות, כל ההתנהגויות אלה הן תגובות לרגשות ראשוניים, כאשר רגשות ראשוניים אלה לא מקבלים מקום לביטוי, ואינם מעובדים ביעילות.
מודעות רגשית טומנת בחובה את היכולת לזהות, לתת שם ולשקף את הרגשות הראשוניים שמניעים את ההתנהגויות שלנו. המפתח הוא להבין מהו עומד בבסיס התגובה שלנו, כדי שנוכל לעצור ולבחור בחלופה המועילה ביותר.
ההבחנה הזו ושיקוף הרגשות בפרט, תעזור לנו להבין יותר טוב גם את בני הזוג, הילדים, החברים לעבודה, ואת הסביבה בכלל. אם נעזור לילדים שלנו לזהות את הרגשות שלהם, לתת להם שם, ונשמש עבורם דוגמה אישית, ילדים יוכלו להגיד לנו איך מרגישים, ואנחנו נוכל לספק להם כלים להתמודדות.
מעוניינים בליווי אישי שיתן לכם את כל הכלים?
צרו קשר ואשמח ללוות אתכם!
