בין אם מדובר בסליחה לעצמינו ובין אם למישהו אחר, לסלוח זו לפעמים לא משימה פשוטה.
הצמדות לכעס כאל חומת מגן היא רק אחת הסיבות שקשה לנו להרפות מהכעס ולסלוח.
אז למה זה כל כך קשה?
האם זה אפשרי בכל זאת?
איך זה קשור לבטחון?
ואיך אפשר לכעוס במודעות?
הנה הן חמש הבחנות בדרך שבין כעס לסליחה:
1. ביטחון רגשי – להרגיש מספיק בטוחים כדי לסלוח כעס הוא רגש מתעתע. מחד, הוא מאפשר לנו לשרטט גבולות ולשמור על מרחק מהצד הפוגע. מאידך, אנחנו עשויים לחשוב שכל עוד אנחנו מחזיקים בו - אז לא כואב לנו, אנחנו חזקים ובעלי שליטה. אך האמנם?
לראיה, הכעס עשוי ״להתעורר לחיים״ לפתע, כשאנחנו מרגישים פחות בטוחים בעולם; כמו בסמוך לאבדן של מקום עבודה שסיפק לנו יציבות, פרידה מבן או בת הזוג, כשאנחנו בעומס, או כשפיספסנו את האוטובוס האחרון הביתה.
כיוון שכולנו נוטים להחזיק במה שגורם לנו להרגיש בטוחים, מומלץ לבחון את התוצאה הרגשית של כל אחד מה״תסריטים״ הבאים מנקודת המבט של בטחון:
אם לא אסלח - אני כבר יודעת איך זה נגמר, כי אני כבר ״בסרט הזה״ עכשיו. אם אסכים להפתח לאפשרות שסליחה היא אפשרית עבורי, אני עשויה לזכות בתחושת הקלה, רווחה, ופניות רגשית ומנטלית. אז האם זה נכון שתרגישו בטוחים יותר בעולם עם הכעס, או שמא בלעדיו?
2. לכעוס במודעות
חשוב לזכור שכעס הוא רגש לגיטימי לגמרי, ואין שום צורך לדחות או להדחיק אותו. נהפוך הוא! כעס שלמדנו להתבייש בו, עשוי להתבטא בהתנהגות הרסנית. אך כאן המורכבות לא תמה; מחקרים חדשים קובעים שבניגוד למחשבה שלשמור את הכעס בבטן זה לא בריא לנו, דוקא מתן פורקן לכעס הוא הרסני יותר משום שרגשות שליליים נוטים ״לגרור״ עוד רגשות שליליים, ומציעים לנו הירגעות כחלופה הבריאה.
אז כדי להמנע מתגובה חזקה ולא פרופורציונלית שתמשך זמן רב או תותיר אחריה הרס, חשוב לכעוס בזמן אמת. אגדיל ואומר - אם כבר לכעוס אז לכעוס במודעות, והכעס ידעך מעצמו בקלות.
איך זה נראה?
1. שימו לב לתחושות הגוף שמתעוררות בכם, כאילו מסמנות שהכעס גואה. האם אתם מרגישים את זה בראש? בלחיים? בחזה? בכפות הידיים? או במעלה הגרון? בכוון פנימה או החוצה?
2. קחו נשימה עמוקה לבטן, נשפו בנשיפה ארוכה, והרפו במכוון בכל מקום שנוקשה או מתכווץ.
3. תהיו תועלתניים לרגע - האם כדאי לכם לכעוס באופן שבו אתם רגילים, או אחרת? אולי תגובה אחרת תועיל יותר?
4. נסו שיקוף רגשי של הכעס - ״אני כועס/ת״. לעתים קרובות ״קל״ לנו יותר לכעוס מאשר לבטא רגש אחר, כמו פגיעות למשל. האם הכעס הוא רק מסיכה על רגש אחר? לדוגמה: ״עצוב לי / אני תשוש/ה / מוצפ/ת, אני מרגיש/ה שאת/ה לא רואה אותי״. מתן שם לרגש יכול למתן את התגובה שלנו אליו.
כל הרגשות הם לגיטימיים והמנגנון הרגשי והשכלי מזינים זה את זה. מחקרים מקרים שכעס אפילו מועיל לנו כדי להבחין בין טיעונים איכותיים לכאלו שלא בשעת ויכוח. המטרה היא לא לבטל את הרגשות, אלא לתכנת מחדש הרגלים שלא מטיבים לנו.
3. סליחה היא לא הסכמה קשה לנו לסלוח כשאנחנו מניחים שסליחה פירושה שנקבל את ההתנהגות הפוגעת כלגיטימית. עשויה להתלוות לכך תחושה של חוויה מחדש, כביכול, של ההתנהגות הפוגעת. כאן השפה האנגלית באה לעזרנו עם שתי מילים שונות: לסלוח (forgiving) - זה להפסיק להרגיש כעס או טינה. קונדונינג (condoning) - זה להסכים לקבל, לאפשר, לאשר שמה שקרה הוא מקובל עלינו.
סליחה לא הופכת את התנהגות ל״בסדר״, או למקובלת. היא בהחלט לא מהווה הסרת אחריות מהצד הפוגע, והיא גם לא שקולה ל״הנפה של דגל לבן״.
למעשה, סליחה לא אומרת שום דבר על האדם האחר, אלא היא מימוש של הזכות שלנו להרגיש את הרגשות שלנו, ואז לבחור שאכפת לנו מעצמינו מספיק כדי שנפסיק להעניש את עצמנו באמצעות הכעס, ונפעל כדי להרגיש אחרת.
4. קודם אנחנו
הנכונות שלנו לסלוח לאחר היא לעתים קרובות השתקפות של הנכונות שלנו לסלוח לעצמנו, כאשר בחסות הכעס, אנחנו נמנעים מלהרגיש רגשות ״שליליים״ כלפי עצמנו, כמו בושה, השפלה, רגשי נחיתות, פחד או חוסר אונים. יתכן שיש לכם חלק במריבה, שהתביישתם במה שארע, או שבכעסכם פגעתם בקרובים לכם. אם אתם מתמודדים עם אחד מאלה מהצד שלכם, קשה לכם יותר לסלוח גם לאחרים, ובנוסף, אתם משמרים הסתכלות חד צדדית על המצב ועל הצד הפוגע.
בכך שנסכים להפעיל חמלה כלפי המגבלות שלנו עצמנו, נפנה מקום לא רק לסליחה, אלא להתמודדות מפוכחת עם שלל הרגשות שעולים בנו.
5. דימוי הבארות חשבו על כל אדם כעל הבעלים של באר מים אישית ועמוקה שהולכת איתו לכל מקום. דמיינו כי ברמה עמוקה יותר מתחת לקרקע, כל הבארות מחוברות אלו לאלו. אם אזרוק אבן לתוך הבאר שלי, תיווצר אדווה. האם אוכל לדעת את הזמן שיחלוף עד שהאדווה שיצרתי תהדהד בבאר אחרת? ועד מתי היא תהדהד שם?
אם האבן שלי היא הסליחה שלי, אז אין לי בטחונות לכך שתהיה לה השפעה על אותו אדם של ידו הרגשתי נפגעת. לא בשעה הבאה, לא בחודש הבא, ואולי לא בחיים האלה. ועם זאת, אנחנו עדיין עשויים לצפות שלסליחה שלנו תהיה השפעה מידית על התנהגותו של האחר. אולי אנו מדמיינים ומקווים כי הם יוכלו פתאום להתנצל או לכפר על מעשיהם? כך למעשה, הציפיות מפריעות לנו לסלוח. עלינו לתת אמון כי הבארות מחוברות ברמה עמוקה. בדרך זו נוכל בקלות רבה יותר להניח לציפיות כי אדוות תתרחשנה במוקדם או במאוחר. זכרו, משמעות הסליחה היא ביצירת אדוות טריות ורעננות במים שלנו, בראש ובראשונה, וללא ציפיות מהאחר.
ערכת הקלפים ״לחיות באיזון״ נוצרה בשבילכם!
הערכה היחידה בישראל שתעזור לך למצוא איזון רגשי, שלווה וחוסן, בפחות ממחירה של פגישת טיפול אחת!
כבר הורדתם את המדריך החינמי שלי?
אם טרם עשיתם זאת, הורידו עכשיו את המדריך המלא לאינטואיציה - המדריך שילמד אתכם להבחין בין קולה של החכמה פנימית שלכם, לבין קולו של הפחד.
תאמו איתי שיחת ייעוץ אישית ללא עלות: