10 עקרונות ויסות רגשי להורים עייפים – איך לשמור על קור רוח גם כשקשה
- הילה רוזנבלום חלוצי
- 7 באוג׳
- זמן קריאה 5 דקות
כולנו היינו שם כהורים – רגע אחד הכל על מי מנוחות, וברגע הבא אתם מאבדים את זה.
העייפות, הצרחות, הבקשות האינסופיות, התחושות שאתם לא מספיקים את המטלות בין העבודה לבית, לא מספיק טובים, שכדי שתצליחו להתמודד - הילדים רואים יותר מדי טלויזיה ואוכלים יותר מיד סוכר, שאתם מוותרים על החלומות שלכם, ופשוט לא ההורים שדמיינתם... ויסות רגשי להורים
וכשהילדים יוצאים מויסות - אתם יוצאים ביחד איתם.
אז קודם כל - אתם לא לבד.
חשוב שתדעו שויסות הוא לא שאלה של כמה סבלנות יש לכם, או כמה איפוק.
הוא לא תכונת אופי שיש או אין – הוא שריר.
מיומנות שניתן ללמד, לאמן ולחזק.
ויסות רגשי אצל הורים הוא חשוב מאוד - כי משם מתחיל הויסות של הילדים, ומהווה את המודל עבורם להמשך החיים.
היכולת לשמור על נוכחות פנימית רגועה מול הילדים, במיוחד כשקשה גם להם, היא מתנה עצומה עבורם!
והיא מתחילה אתכם.
בקליניקה שלי ויסות הוא תחום ההתמחות שלי, וכמדריכת הורים זו עבודה שאני מאוד נהנית לעשות.
אז הנה 10 עקרונות לויסות רגשי עמוק, יומיומי, שיכול להפוך את ההורות שלכם למרחב של חיבור, גבולות, והתפתחות משותפת – גם כשאתם כבר גמורים:
1. קודם כל – תנשמו.
נשימה היא הכלי הכי בסיסי שיש לויסות. כשאתם לחוצים ומרגישים שהסבלנות שלכם מתחילה להתקצר - הנשימה שלכם קצרה ושטחית יותר. נשימה איטית, מודעת, דרך האף, היא דרך ישירה לתקשר עם מערכת העצבים שלכם ולהגיד לה: “זה אולי לא נעים אבל את לא בסכנה, מותר להירגע.”
הורים מווסתים הם הורים שלא מגיבים מיד על כל דבר. הם מזהים את הרגע שבו עולה הדחף "לשים לזה סוף עכשיו", ומאפשרים לעצמם שנייה לנשום. הם יודעים: כשאני עוצר רגע – אני לא מדחיק, אני קונה לעצמי זמן כדי שאוכל לבחור איך להגיב.
2. תנו שם למה שאתם מרגישים, וספרו על התכנית שלכם.
כשאנחנו אומרים: “אני מתוסכלת”, “אני מוצפת”, אנחנו לא רק מבינים את עצמנו - אנחנו מורידים את העומס מהמערכת. רגשות שנתנו להם שם הם רגשות שאנחנו שולטים בהם יותר ממה שהם שולטים בנו.
לדוגמה: כשאתם מאבדים את הסבלנות, תגידו ״אני מרגישה שאני מתחילה להיות פחות סבלנית, ואני לא רוצה לצעוק. אז אני הולכת לשטוף את הפנים שלי ותכף אחזור״.
אמירה כזו מחזירה לכם תחושה של שליטה במצב, מונעת הסלמה, ונותנת לילדים דוגמה לאיך אתם עושים את זה - נותנים לרגשות שלכם שם, לוקחים עליהם אחריות, ופועלים כדי להירגע.
3. הכירו את הסימנים שלכם.
הורים שמווסתים יודעים לזהות את העלייה בדופק, את הכיווץ בגרון, את הידיים שנעשות עצבניות.
הם לא מחכים שזה "יעבור" – הם מבינים שזה סימן. כמו נורת אזהרה ברכב: זה לא הזמן לנסוע מהר יותר, זה הזמן להאט.
אז כשאתם מרגישים את הסימנים עשו פנית פרסה ועשו משהו אחר: שירו שיר, ספרו בדיחה, הזמינו דיגדוג, בקשו עזרה, צאו לרגע מהחדר והכינו לעצמכם כוס קפה... כל מה שיוריד אתכם מהמסלול.
4. של מי הארוע הזה? ויסות רגשי להורים
כשהילד צורח, זורק, מקלל – זכרו: זה לא אישי. זה לא "ניסיון להפעיל" אתכם. הם לא באמת בוחנים את הגבולות שלכם...
זה אפילו לא הארוע שלכם - זה הארוע שלהם.
מהצד השני יש ילד שחווה קושי אמיתי ואין לו עדיין את הכלים להתמודד (אפילו שלפעמים נדמה לנו שכן, במיוחד כשילדים כבר יודעים לדבר או נראים גדולים מכפי הגיל שלהם).
ההבנה הזאת משנה הכל. אז כשאתם מרגישים שהתעייפתם מהדרמה, זכרו לא להפוך את הארוע שלהם לארוע שלכם, הרי זה לא יהיה הוגן.
כשהילד מציק, מיילל או מתנגד – שאלו: מה קשה לו? מה הצורך שמסתתר מתחת לזה?
זה לא אומר לוותר – אלא לשנות את נקודת המוצא שלכם.
5. הצרכים שלכם חשובים בדיוק כמו של הילדים.
אין ויסות רגשי בלי מנוחה, אוכל, מים, זמן לעצמכם. כשאתם לא ממלאים את עצמכם – אתם שורפים את כל מיכל הדלק וממשיכים על אדים בקושי. מה שאתם חווים הוא לא סתם “חוסר סבלנות” - אלא סימן שלא נתתם מענה לצרכים שלכם.
אז בדקו מה פיספסתם:
האם אתם נוטים למתוח את החבל עד דק?
מתי רציתם להציב גבולות וויתרתם?
האם נעניתם לבקשות גם כשלא רציתם, ועכשיו אתם כבר ״לא נחמדים״ יותר?
הורים שמווסתים לא חושבים שהם צריכים לעשות הכל לבד, הם מבקשים עזרה. הם סוגרים לעצמם בלו״ז זמן איכות עם עצמם, עם משפחה, עם מטפל, עם חברים. אין הורות טובה בתוך ואקום.
6. גבולות הם ביטוי לאהבה - לא להפך.
בהמשך ישיר לסעיף הקודם:
הצבת גבולות היא חיונית כדי שתוכלו למלא את מיכל הדלק של עצמכם ולהיות ההורים שרציתם.
ויש לזה ערך מוסף: כשאתם שומרים על גבולות - אתם מלמדים את הילד שלכם לעשות זאת בעצמו. אתם מלמדים אותו שהעולם בטוח, יציב, ושאפשר לסמוך עליכם, ואתם מאפשרים לו מרחב בטוח לנוע בו, עם ה״כן״ ועם ה-״לא״.
זה לא "הילד צריך לדעת מי הבוס", אלא - "הילד צריך להרגיש שיש על מי לסמוך".
7. למי אתם עוזרים - לילד, או לעצמכם?
הורים רבים ממהרים להיחלץ לעזרת הילד כשהוא יוצא מויסות או מתחיל בהתקף זעם. הם מיד קופצים עליו (או עליה), וממהרים להרגיע, לחבק, להגיד את הדבר הנכון, או לדבר איתם בהיגיון... העיקר שהמצב לא יסלים.
כשאתם עושים זאת, לעזרת מי אתם נחלצים - לעצמכם? או לילד?
ההיחלצות הזו היא לעיתים סימן לקושי שלכם לשאת את המצוקה של הילד, יותר ממה שקשה לו בעצמו.
הבעיה עם זה היא שבהיחלצות הזו לעזרה אין מספיק מקום לילד ללמוד לעשות את זה לבד: לבקש את מה שהוא צריך, במקום שיבואו אליו.
אנחנו כמובן לא רוצים לנטוש את הילד בשעת מצוקה, ומאידך, אנחנו רוצים למצוא בעצמנו את הכוחות לאזן ולשהות עם רגשות לא נעימים, ולאפשר לילד לסמוך על עצמו שגם הוא יכול לעשות את אותו הדבר.
8. אפשרו פורקן לרגשות אגרסיביים
כעס הוא רגש שיש לגביו בחברה שלנו מסר כפול: מצד אחד, אומרים לילדים שלא יפה לכעוס, לצעוק, שאסור להרביץ. מצד שני - אנחנו בעצמנו כועסים וגם צועקים בבית באופן טבעי (ומרגישים אשמים).
כי כעס הוא רגש טבעי, והדבר הנכון הוא לאפשר לילדים להביע את כל הרגשות - אמנם בדרך בריאה ומקובלת חברתית.
הכניסו לבית משחקים אגרסיביים - בובות עם שיניים חדות, בובה מתנפחת מסוג ״נחום תקום״, חרב מספוג... תנו לילדים אפשרויות למשחק של פורקן ואל תיבהלו ממשחק אגרסיבי.
למדו את הילדים שאפשר לצעוק לתוך כרית ולא על אנשים אחרים. הדגימו להם (בהמשך לסעיף 2), מה אתם עושים כשאתם כועסים: הולכים רגע לשטוף פנים, בוכים כדי לשחרר הכל החוצה, או מניחים גבולות ברורים.
9. דברו עם עצמכם כמו שהייתם מדברים עם חבר טוב.
כשאתם מתקשים זה לא בגלל שאתם "לא בסדר", אלא כי המערכת שלכם מוצפת. במצב כזה - הגוף מגיב כאילו אתם בסכנה ממשית. זוהי לא אשמתכם - אלא תגובה טבעית ואנושית.
שפה פנימית שיפוטית לא תורמת לשינוי - היא רק מוסיפה לכם סטרס. נסו לומר לעצמכם משפטים כמו: “זה היה יום קשה, ואני עושה כמיטב יכולתי.” זה משנה הכל!
10. ויסות רגשי זו לא שאיפה לשלמות – זה תרגול.
המטרה היא לא להיות ההורה המושלם, בדיוק כפי שהיא לא לגדל ילד צייתן...
המטרה היא לחזור לעצמנו, שוב ושוב. לזהות כשאנחנו מתנתקים – ולחזור. זה כל הקסם.
הילדים שלכם לא צריכים הורה שלא מתפרק אף פעם - הם צריכים הורה שיודע לתקן, לסלוח לעצמו, ולחזור לאיזון.
ויסות רגשי לא אומר לא לכעוס, לא להתעצבן, לא לטעות אף פעם.
הוא אומר לילדים: אני ההורה שלך, אני כאן. גם כשקשה. גם כשאני מופעל. גם כשאני לא בטוח מה לעשות.
וזו מתנה ענקית לילדים שלנו. אבל לא פחות מזה - לעצמנו.
צריכים ליווי אישי או הדרכת הורים? תאמו איתי שיחת ייעוץ אישית ללא עלות:
׳לחיות באיזון׳ - ערכת הקלפים שתעזור לכם להפחית חרדה ולחצים!
ערכת הקלפים מכילה 70 תרגולים מעשיים ליום יום המשלבים בין תודעה, גוף ורגש, ומוכחים מחקרית כמסייעים להגדיל את תחושת הבטחון והחוסן הנפשי, להפחית חרדה ולחצים, לאהוב את עצמך יותר הלכה למעשה, ולעשות בחירות טובות ממקום מאוזן ומודע יותר. מבוססים על כלי DBT, NLP, ושיטת ההשהיה לויסות רגשי.
לכל המידע על ערכת הקלפים לחצו כאן.
תכנית ׳30 ימים לאהבה עצמית מעשית׳
הצטרפו לתכנית ההדרכה במייל שתעזור לכם לאהוב את עצמכם כמו שאתם ראויים!
בכל שלושה ימים תקבלו מייל עם תרגול מעשי ומעמיק של אהבה עצמית, יחד עם כל ההשראה שלה אתם זקוקים - כדי שתוכלו להרגיש רגועים ובטוחים כפי שאתם ראויים להרגיש.
אלופה, מקצועית ובעלת ידע ,מקנה כלים לעבודה עצמית תוצאות מוכחות
נהדרת . אוהבת את ההדרכה והטיפים המעולים . תודה על התובנות
הילה מקסימה
קבלתי כלים חדשים ❤️
ממליצה בחום